Chasidut על שמות 2:24

ועתה נבאר בעזר אדון כל מצות מתנות לאביונים. עוד נבאר על פי זה כמה מאמרים ונבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל (מגילה י:) תחת הנעצוץ (ישעיה נה, יג) זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה. ובכל הנעצוצים יעלה ברוש, זה מרדכי דכתיב (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מארי דכיא. והיתה להם לאות עולם, זו מקרא מגילה. וזכרם לא יסוף מזרעם. הגם שדברי חכמינו ז"ל כפשוטו נאה למי שאמרן. אמנם אנכי הפעוט והצעיר הריני נותן מעט תבלין למתיקותן. דהנה אמרו גמדא דסנהדרין דף ק"א ע"ב אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרו ונתנו להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ותו איתא התם, תניא רמ"א ראוי היה עזרא שתנתן התורה על ידו לישראל כו', ואף על פי שלא נתנה על ידו התורה נשתנה על ידו עיין שם. ונראה ליתן טעמו של דבר מה שנשתנה, כי נראה לפי דעתי מה שזכה עזרא שנשתנה, כי נראה שבנין בית המקדש השני זכו ישראל עבור שקיבלו ישראל את התורה מאהבת הנס, גלל כן בזכות קבלת התורה זכו לבנין בית שני הגם שנתנבאו הנביאים לבנין בית שני, אף על פי כן כבר ידוע לקיים נבואת הנביאים מועיל כשיש זכיות ותשובה למטה נתקיים הנבואה. וכן כתב הרמב"ן שהיו צועקים ישראל במצרים וכתיב (שמות ב, כד) וישמע אלהים את צעקתם, אף על פי שכבר הבטיח לאברהם אבינו ידוע תדע כו', אף על פי כן העיקר הוא התשובה שלמטה. לכן עבור שקבלו את התורה מאהבת הנס, לכן זכו לבית שני, כי כן בנין בית שני היה שנה אחת אחר שקבלו עליהם לקרות המגילה ועיין במגילה דף י"ב ועוד שנה אחת היה ובא דריוש והשלימה ועיין שם ברש"י. ואחר כך מצאתי במדרש שיר השירים, שבזכות קריאת המגילה והנס דפורים זכו לבנין בית שני וששתי שכוונתי לדעתם. והנה עבור שהטבעים נתקנו ונזדככו לכן היה דריוש השני הסכים לבנין בית שני עבור שהטבעים נזדככו. והיה הבנין בית שני נס בתוך הטבעים שלא עכב מלך אומות העולם לבנותו, ואדרבה סייע לבנותו כדרך הנס דמרדכי ואסתר שצוה אחשורוש לטובת ישראל וצוה שמרדכי יתלה את המן. וכן בית שני הוא ה' אחרונה עולם המעשה עולם הטבע שנתקנה אז ובית ראשון ה' ראשונה עולם המחשבה ולכן זכה שנשתנה התורה על ידו:

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', כלומר הנה שם הוי"ה הרחמים שאמרתי לך להזכיר את פרעה שבזה אגאל את ישראל, לא זה עצם שם הוי"ה הרחמים רק והיה ה' לאלהים, כלומר כי בחינת אלהים הוא שנהפך לרחמים במיתוק הדין וגם אלהים מסכים בדבר הגאולה כי באמת הלא כתוב (שמות ב', כ"ד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו כי גם אלהים בחינת הדין הסכים לגאולתן, וגדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים (בראשית רבה ל"ג, ג'), ונקרא אלהים על שם הוי"ה הרחמים בסוד (מלכים-א ח', ס') ה' הוא האלהים. וזה אומרו וידבר אלהים וגו' אני ה', הוא שם הוי"ה שהזכרת לפני פרעה, ובזה תדע כי ודאי הדבר הטוב הזה לא יבוטל ולא יתקלקל עוד בשום דבר בעולם ולא יועיל שום קיטרוג כי אחרי שמאלהים יצא הדבר ודאי לא יחליפנו ולא ימיר אותו, וראיה לדבר שמאלהים יצא הדבר כי הנה וארא אל אברהם אל יצחק וגו' באל שדי וכבר כתבנו למעלה כי שם אל שדי הוא בבחינת יחוד התחתון הוי"ה אדנ"י המכונה על שם אלהים. וזה ושמי ה' לא נודעתי להם כי הנהגתם היה הכל בבחינת הדין ואף על פי כן והקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וגו', ובזה תדע כי ודאי לא יועיל שום קיטרוג על זה, והיה הדבר אשר יצא מפי לא ישוב ריקם ולא יתבטל לעולם. וכן צוה לו לומר אל בני ישראל כדברים האלה כנאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' כלומר אני אלהים האמור בתחילת הפרשה אני הוא ה' שצויתי לאמור לפני פרעה, ועל כן הנה ודאי והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וגו' (גם כי אני רומז אל בחינת המלכות הנקרא אלהים כנודע וזה אני ה' וכאמור) וידבר משה כן אל בני ישראל בראיה הלז שהרי מאז הקים את הברית הזה עם האבות והם התנהגו בבחינת הדין ובודאי לא יבוטל לעולם הכל כנאמר.