Chasidut על שמות 20:8

וּמִכָּל זֶה מוּבָן עֹצֶם נוֹרָאוֹת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ שֶׁבְּרַחֲמָיו נָתַן לָנוּ מַתָּנָה טוֹבָה הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה בְּבֵית גְּנָזָיו וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת י:), וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַבֵּל מַתָּנָה טוֹבָה הַזֹּאת בְּאַהֲבָה וּבְשִֹמְחָה עֲצוּמָה, כִּי עַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה אֵיךְ שֶׁהוּא, עַד שֶׁגַּם הוּא יִזְכֶּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וְכוּ'. כִּי רֹב הָעוֹלָם קָשֶׁה עֲלֵיהֶם הַתְּשׁוּבָה מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל מְלֵאִים חֲרָטָה גְּדוֹלָה, וְהַרְבֵּה מִתְעוֹרְרִים כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מִגֹּדֶל הִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר שֶׁמִּתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל: סֻכָּה נב:) בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְכוּ' וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ' וְעִקַּר הָעֵזֶר וְהַיְּשׁוּעָה הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְּשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמְּכִילְתָּא) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, (שְׁמוֹת כ) זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת:

ועל פי זה יובן גם כן שבדברות הראשונות אמר זכור (שמות כ ח), ובשניות שמור (דברים ה יב-טו), אף שבדבור אחד נאמרו (ר"ה כ"ז ע"א), יש ליתן טעם לכתיבתן. כי בדברות הראשונות נאמר לירת מטבע העצמיות, ומה שאין כנגדן בחוץ ואין שמירה. מה שאין כן בדברות אחרונות דנאמר לירת מה שכנגדן בחוץ, וגם מה שהוטבע מיציאת הטומאה, נאמר שמירה דזה לעומת זה עשה. וזה פירוש הפסוק (ואתחנן ה') שמור כו' (דברים ה טו) וזכרת כי עבד הייתם בארץ מצרים, כנודע דרומז על הטומאה, ויוציאך כו' משם דייקא ביד חזקה כו', על פי האלשיך כי העלית את העם הזה בכוחך כו' (במדבר יד יג), על כן צוך כו', דהיינו על בחינה זו צוך, לכך הוא בלשון שמור, והבן.

עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. כִּי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ גָּרַם שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע קְלָלוֹת, שְׁלֹשִׁים וְתֵשַׁע מְלָאכוֹת, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, לְקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כִּדְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת – זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת; וּלְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּקַדֵּשׁ יְמֵי הַחֹל, כֵּן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלֶה הַדִּבּוּר. וְזֶה פֵּרוּשׁ: