Chasidut על שמות 22:30

וְזֶה בְּחִינַת שְׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה טְרֵפוֹת, כִּי הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק חַ"י עַלְמִין, כִּי טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה וּמֵחֲמַת זֶה אֲסוּרָה לֶאֱכֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּחַיָּה תֵּיכוֹל, דְּלֹא חַיָּה לָא תֵּיכוֹל. כִּי סִטְרָא דְּמוֹתָא שַׁרְיָא עָלֵהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת זֹאת הַחַיָּה, 'זֹאת' דַּיְקָא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת זֹאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֵּר" (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שָׁם), דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְֹרָאֵל אֵין רַשָּׁאִין לֶאֱכֹל כִּי אִם זֹאת הַחַיָּה דַּיְקָא, שֶׁהִיא מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת זֹאת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל. עַל-כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל שְׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה טְרֵפוֹת, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִבְחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת צַדִּיק חַ"י עַלְמִין כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כב, ל), "וּבָשָֹר בַּשָּדֶה טְרֵפָה לֹא תֹּאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ". 'לַכֶּלֶב' דַּיְקָא, כִּי אֵלָיו נִמְסָר בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי (בְּסִימָן נ), כִּי כְּשֶׁהַבְּהֵמָה נִשְׁחֶטֶת כָּרָאוּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֶרֶב הַנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהִיא כְּשֵׁרָה בַּבְּדִיקָה, שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם טַרְפוּת, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת קָרְבָּן כַּנַּ"ל. וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אַרְיֵה נָחִית לְמֵיכָל וְאָכֵל קֻרְבָּנָא, אֲבָל כְּשֶׁהַבְּהֵמָה נִטְרֶפֶת וְסִטְרָא דְּמוֹתָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, אֲזַי הִיא רְאוּיָה לַכֶּלֶב דַּיְקָא כַּנַּ"ל. בִּבְחִינַת כַּלְבָּא נָחִית שֶׁהוּא הִפּוּךְ מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי הוּא בְּחִינַת מָרָה דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל טְרֵפוֹת גַּם כֵּן, "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָֹר בַּשָּדֶה טְרֵפָה וְכוּ'", כִּי הוּא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּכְלְלוּ כָּל הַטְּרֵפוֹת בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בִּשְׁמוֹנֶה מִינֵי טְרֵפוֹת כְּנֶגֶד בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמִינִית כַּנַּ"ל. (בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה הַנַּ"ל). וְזֶהוּ שֶׁבִּפְרָטִיּוּת נִמְצָא שִׁבְעִים טְרֵפוֹת, כְּמוֹ שֶׁחִשְּׁבוֹ הָרַמְבַּ"ם (בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה י', ט). כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מִשִּׁבְעִים טְרֵפוֹת כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵרַע הַכּוֹלֵל שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת הַנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּקָרְבַּן פֶּסַח (שמות י״ב:מ״ו): וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, (וְכָתוּב בַּזֹּהַר (בא דף מא:): שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין בָּעֲצָמוֹת לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהַמִּצְרִים, עַיֵּן שָׁם), כְּדֵי שֶׁיַּבְחִינוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֶת עַצְמוֹ אִם בְּרִיתוֹ עַל תִּקּוּנוֹ. כִּי בַּפֶּסַח כְּתִיב בּוֹ (שם): וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, כִּי עִקַּר הַפֶּסַח תָּלוּי בְּמִצְוַת מִילָה, כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת עַצְמוֹתָיו לַכְּלָבִים, וְרָאוּ אִם שָׁלְטוּ בָּהֶם הַכְּלָבִים, חַס וְשָׁלוֹם, הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, עַל תִּקּוּנוֹ.

דבר וגו' קדושים תהיו וגו' כי קדוש אני וגו'. הקושיא מפורסמת בטעם אומרו כי קדוש אני וגו' כי היוכל אדם להיות כאלהים להתקדש כקדושתו. והנראה בזה על פי המבואר בדברי הרשב"י זלה"ה (פרשת אמור צ"ג. ברעיא מהימנא) וזה לשונו: קדש איהו סטר עילאה וכו' ואי הכי אמאי איקרי לעילא קדוש דהא תמן ו' לא אשתכח אלא רזא הכי היא וכו' וכיון דישראל קא מקדשי סלקי מתתא לעילא יקרא עילאה עד דאסתלק ו' רזא דשמים וכו' וכדין איקרי קדוש וכו' עד כאן. הראת לדעת כי לא יצויר אמירת קדוש למעלה אם לא אחר שישראל עולין למקום הקדש בלא ו' ואז נעשה קדוש בו'. ובזה נכון מאמר חז"ל (חולין צ"א:) שאין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה כי אי אפשר להם לקרוא זה אל זה ולומר קדוש בלתי אמירת ישראל תחילה שעל ידם נעשה מלת קדוש על מכונו. ועל כן צוה הקב"ה לישראל ואמר להם (שמות כ"ב, ל') ואנשי קדש תהיון לי כי החיוב על ישראל לראות לטהר מלא קומתם ולקדש כל רמ"ח אבריהם וגידיהם שיהיו ראוין לעלות למקום הקדש ואז יתקדש הקב"ה בפי צבא מעלה לומר קדוש קדוש קדוש אשר אי אפשר זה להיות בלתי עליית ישראל קודם לשם. וזה שאמר הכתוב כאן קדושים תהיו שאתם תתקדשו ותטהרו עד לבוא למקום הקדש בלא ו' והטעם כי קדוש אני ה' אלהיכם פירוש כי מה שאני נקרא קדוש בשמי השמים בו' הוא על ידי שאני ה' אלהיכם במה שאתם עולים לאתר דנקרא קדש ונעשה על ידי זה קדוש. ועל כן צריכים אתם להתקדש להיות ראוין לגשת אל הקדש ולזה אמרו חז"ל (ברבה כ"ד, ט') קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכם. לכאורה מנין היה ההוה אמינא לסבור מתיבת קדושים תהיו לבד שיהיו קדושים כה'. ועוד איך מרומז באומרו כי קדוש אני וגו' שקדושתו למעלה מקדושתכם כיון שבשתיהם נאמר מלת קדש בשוה. ואכן כי לפי שנאמר במקרא קדֹשים בלא ו' והוא מקום גבוה עד מאוד מאוד. ואמר הקב"ה אפשר תסברו שבשביל זה אני אומר קדֹשים בלא ו' שרצוני שתתקדשו כמוני ממש ויהיה מענה בפיכם מי יוכל להיות קדוש כה' להיות נדמה המלובש בחומר להמופשט מכל גשם וצורה. לא כן כי רק לזה אני אומר קדושים תהיו לצד שקדושתי למעלה מה שמלאכי מעלה מקדשין אותי וקרא זה אל זה ואמר קדוש הוא מקדושתכם כנאמר ואתם מוכרחים לעלות תחילה למקום הקדש שיהיה נעשה על ידי זה קדוש וזה אומרו כי קדוש אני וכו' כמדובר. ואם תעיין עוד ברעיא מהימנא שם מבואר שהקדושה גופה בלא ו' הנעשה למעלה הוא מקדושת ישראל שעולים עד שם ולזה גם כן יאמר קדושתי למעלה היא רק מקדושתכם שהקדושה גופה מכם הוא ועבור זה יצרתי אתכם ואני נותן לכם כח לזה לעלות לקדש ועל כן קדושים תהיו החיוב עליכם להתקדש כזה. ולזה אני אומר קדושים תהיו אבל לא בשביל להיות כמוני כי אין קדוש כה' ואמנם מה שאמרו חז"ל (בתורת כהנים פרשה זו) הוו פרושים מן העריות. הוא גם כן על הדרך המבואר ברעיא מהימנא שם וזה לשונו: כיון דאיתנהר בסופא וכו' ואיקרי קדושה וכו' הרי אשר היחוד המדות עד מדת המלכות נקרא קדושה וזה לעומת זה בקליפה נקרא השפעת שפע הרע בתאות הזנות קָדֵש. ועל כן הזהירה התורה (דברים כ"ג, י"ח) לא תהיה קְדֵשָה ולא יהיה קָדֵש מבני ישראל וגו'. ולזה כאשר אמר הכתוב קדושים תהיו שישראל יראו להרבות הקדושה בעולם ולהתקדש עצמם, ממילא האזהרה בזה שיהיו פרושים מן העריות שהוא הצד האחר שבקליפה נגד הקדושה, ורק יתקדשו עצמם בכל בחינות הקדושה למעלה למעלה ועל כן בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כמאמר חז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ו' הובא ברש"י) כי את זה לעומת זה עשה אלהים והפורש עצמו מגדר ערוה נכנס בגדר הקדושה כאמור.