Quotation_auto על שמות 22:30

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו קודם שיקדמנו פסוק אחר והכלבים עזי נפש, כתיב לכלב תשליכון אותו ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר המקום תנו לו שכרו והלא דברים קל וחומר ומה אם חיה לא קפח הקב"ה שכרה קל וחומר שכר בני אדם, וכן הוא אומר קורא דגר ולא ילד וגו', ואומר כסא כבוד מרום מראשון, רבי ישעיה תלמידו של ר' חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים [וחמש] תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה זו בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו, נענה אותו מלאך מן השמים ואמר ישעיה עד מתי אתה מתענה על אותו דבר גזירה היא מלפני הקב"ה [מיום] שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך ואמר כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות, ולענין שאלה ששאלת חזור לאחוריך כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, לפי שנאמר כי בחפזון יצאת מארץ מצרים יכול חפזון לישראל תלמוד לומר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמור מעתה למצרים היה חפזון ולישראל לא היה חפזון, וירדו כל עבדיך אמר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה, ר' יוחנן אמר מהכא שנאמר ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב (כתוב ברמז קע"ח):

אמר רבי יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה. וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן הטרפה. אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתים לריש לקיש אינו חייב אלא אחת. אכל בשר מן החי ובשר מן הטרפה דברי הכל חייב שתיים. אמר רבא זר שאכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש לרבי שמעון. ולילקי נמי משום ובשר בשדה טרפה דכיון דיצא בשר חוץ לקלעים נאסר כל היכא דחזי בפנים קרינן ביה ובשר בשדה טרפה וכל היכא דלא חזי בפנים לא קרינן ביה ובשר בשדה טרפה:

ובשר טרפה אין לי אלא בשדה בבית מנין תלמוד לומר נבלה וטרפה הקיש טרפה לנבלה מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה אף טרפה לא תחלוק בה בין בבית בין בשדה. הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו כי בשדה מצאה אין לי אלא בשדה בבית מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו כי יהיה בך איש אין לי אלא מקרה לילה מקרה יום מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו ומי האיש אשר נטע כרם אין לי אלא כרם שאר כל אילנות מנין דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו לא תבשל גדי אין לי אלא גדי שאר כל בהמה מנין דבר הכתוב בהווה. ואף אתה אומר כאן ובשר בשדה טרפה דבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמה להטרף. כיוצא בו אל תגזל דל וגו' אין לי אלא דל עשיר מנין תלמוד לומר כן ארחות כל בוצע בצע וגו' אלא דבר הכתוב בהווה שדרכו של דל להגזל: