Parshanut על שמות 22:30

לכלב תשליכון אותו לא תשא שמע שוא כו' בפסחים קי"ח כל המספר לשון הרע וכל המקבל והמעיד ע"ש ראוי להשליכו לכלבים. יתכן כי יש חילוק בין בעל מום לטריפה, שבעל מום אינו קדוש וטריפה אינו קדוש אך במעשר ותמורה ובולדות קדשים נקדשו בעלי מומין, וטריפה גם בהם אינו קדוש ואף למ"ד ולדות במעי אמן הן קדושים ג"כ לא קדשי רק קדושת דמים ונפדין להאכילן לכלבים וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ד מתמורה. כן מצאנו שהצבור הקב"ה מכפר להם כמ"ש ישא ד' פניו אליך ל"ק כאן ביחיד כאן בצבור, כן מצאנו שזכות אבות מכפרת וכמוש"א ושבח אני את המתים מהחיים כו' כן מצאנו שזכות רבו מכפר וכמו שאמרו פרק כיצד מעברין הניחו לו אדם גדול שימש, וזה, זכות אבות הוי כולד קדשים וזכות רבו הוא כתמורה ומעשר הוא כצבור ולזה אמרו שבמספר לשון הרע אין כל אלו הדברים מגינים עליו לפי שבעל מום אין חסרונו רק לגבוה הא להדיוט מותר משא"כ טריפה שגם להדיוט אסור, שרק עבירה היא אצל גבוה, לא כן מספר לשון הרע ומקבלו הלא חטא להנימוסי והמדיני ומשבית השלום והאושר, ומפריע הקיבוץ. והבן. וזה שאמרו כבני מרון כבני אימרנא, משום שבמעשר בעל מום קדוש ולא טריפה, כן יוה"כ מכפר על בין אדם למקום שזה כבעל מום לגבוה, אבל בין אדם לחבירו שזה בגדר טריפה אין יוה"כ מכפר עד שיתרצה ודו"ק.