קבלה על שמות 22:30

רבי אלעזר הוה יתיב קמי דר' שמעון אבוי, א"ל, הא דתנינן זמין קב"ה לדכאה להו לישראל, במה. אמר ליה, במה דכתיב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. כיון דאתדכאן מתקדשן, וישראל דאתדבקן ביה בקב"ה, קדש אקרון, דכתיב קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, וכתיב ואנשי קדש תהיון לי, זכאין אינון ישראל, דקב"ה קאמר עלייהו, והייתם קדושים כי קדוש אני יי', בגין דכתיב ובו תדבק, וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה.

ואנשי קדש תהיון לי וגו'. רבי יהודה פתח, והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה. זכאין אינון ישראל, דקב"ה בעי ליקרא לון, יתיר על כל שאר בני עלמא. בקדמיתא אמר לון, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. לא אעדי רחימותא סגיאה מנהון, עד דקרא לון וגוי קדוש דאיהי יתיר. לא אעדי רחימותא מנהון, עד דקרא לון כי עם קדוש אתה. לא אעדי רחימותא מנהון, עד דקרא לון ואנשי קדש תהיון לי דאיהו יתיר מכלא.

ומשום דישראל אקרון קדש בשלימו דכלא, כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. דהא ישראל דאינון שלמין על כלא, לא ינקין מסטרא דדינא קשיא. לכלב תשליכון אותו. לכלב ודאי, דהוא דינא חציפא תקיפא על כלא. כיון דדינא תקיפא שריא עלוי, ואטיל זוהמא ביה, אסיר להו לאינון דאקרון קדש. אלא לכלב תשליכון אותו ודאי, דאיהו דינא חציפא, דינא תקיפא יתיר מכלא, דכתיב והכלבים עזי נפש.