פירוש על שמות 14:27

וישב הים לפנות בקר לאיתנו וגו'. ואחז"ל לתנאו הראשון. שהתנה הקב"ה עם הים בעת שבראו שיתבקע מפני ב"י. והקשה האוה"ח הק' ז"ל. הלא זה אינו מקום קיום התנאי שאז שבו המים לתקפם לילך כדרכם הטבעי. ועיקר התנאי היה שיקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. ומהראוי הי' לרמז קיום התנאי אצל הבקיעה עוד הקשה מהו גודל הנס והפלא שנתבקע לפני כללות ישראל. והלא מצינו כמה פעמים שנתבקעו המים ונפלגו ליחידי סגולה. וכגון רפב"י וגינאי והנלוה אליו. עיי"ש ע"כ קושיות האוה"ח ז"ל:

וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ודרשו חכז"ל לתנאו לכאורה אין זה מקום אצל שיבת הים רק אצל הקריעה מקודם אמנם לפע"ד כי בלא זה גוף הענין למה לי תנאי פשוט שאומר בשעת הבריאה שיקרע אח"כ כשיבואו בו אולם כי ים הוא גבורה בלא חסד כנודע וא"כ קשה כשנקרע עבור בנ"י נתגלה בו החסד ואיך יכול לחזור לאיתנו לתקפו הראשון הלא עתה יש בו תערובת חסד כמ"ש בפ' המגרש הפרש בין תנאי לחוץ שתנאי אין שיור בגט ע"ש וזה ענין וירא הים וינס שדרשו שראה מידת יוסף כמ"ש לעיל שיוסף כולל משניהם וא"כ סתירה אולם ע"י שהאמת שכל הבריאה רק לטובה ואם לאו בטל הכל והוי כתנאי ולכך אין סתירה ולכך ראה הים וינס שזה ענין ניסה וריצה כשידע שזה רע מאד שכל עיקרו בכל ענינו שסותרין דבר זה גורם הריצה וכמ"כ וזה ג"כ גורם הריצה שאף שהוא חוץ ממדריגתו מ"מ עושה כן אינו סתירה כנ"ל:

לפנות בקר. לְעֵת שֶׁהַבֹּקֶר פּוֹנֶה לָבֹא: