תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

מדרש על שמות 14:27

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ״ד חדש ממש דכתיב חדש ומ״ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקה הוא תחלה שנאמר (שם ז כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א י) הבה נתחכמה לו להם מיבעי׳ ליה אמר ר׳ חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמה למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישעיה סו טז) כי באש נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א״נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה״א (שמות יד כז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה׳ את מצרים בתוך הים והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (שם יח יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ג׳ היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה. (שמות א י) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי׳ ליה א״ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי׳ ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי׳ ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסם רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי׳ ליה אמר ר״ש בן לקיש רה״ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ״ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

עין יעקב

לג (שמות א׳:ח׳) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ"ד חדש ממש דכתיב חדש ומ"ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקח הוא תחלה שנאמר (שם ז) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א) הבה נתחכמה לו להם מיבעי' ליה אמר ר' חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישיעה טו) [כי הנה ה' באש יבא וכתיב] כי באש ה' נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה"א (שמות י״ד:כ״ז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתום הים והיינו דא"ר אלעזר מ"ד (שם יח) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כ״ה:כ״ט) ויזד יעקב נזיד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה"א ב) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה. (שמות א׳:י׳) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי' ליה א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי' ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי' ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי' ליה אמר ר"ש בן לקיש רה"ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפר רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

ויאמר ה׳ לדג וכי באיזה מקום אמר ליה? אלא בשעה שברא הקב״ה את העולם בשבעה (בששת) ימי בראשית, ביום החמישי ברא דגי הים וצוה שיהא חד דג מזומן לבלוע ליונה ויהיה במעיו שלשה ימים ושלשה לילות ואח״כ ישליכו לחוץ, ולא זה בלבד אלא כל מה שברא הקב״ה במעשה בראשית בכולן התנה עמהם בתנאי: ביום הראשון ברא שמים והתנה עמהם שיעלה אליהו השמימה בסערה, וכן הוה דכתיב ויעל אליהו בסערה השמימה (מ״ב ב׳ י״א), בההוא יומא התנה עמהם דיחשיך לשמשא במצרים דכתיב ויהי חושך אפלה בבל ארץ מצרים שלשת ימים (שמות י׳ כ״ב). ביום השני ברא רקיע שיהיה מבדיל בין מים למים דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, והתנה הקב״ה עמהם שיהיו מבדילים בין טומאה לטהרה לטהר בהון (במים) וכן הוה. ביום השלישי הוציא האדמה מבין המים ואסף המים למקום אחד וקרא להם ימים, והתנה עם הים שיעברו ישראל בתוכו ליבשה ולטבוע את המצריים, וכן הוה דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד כ״ז) אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו במה שהתנה הקב״ה במעשה בראשית, ועוד התנה לארץ שתפתח את פיה במחלוקת קרח ותבלע לקרח, וכן הוה דכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם וגו׳ (במדבר ט״ז ל״ב). ביום הרביעי ברא השמש והירח דכתיב יהי מאורות ברקיע השמים, והתנה עם השמש שיהיה עומד באמצע השמים בימי יהושע, דכתיב ויעמוד השמש בחצי השמים (יהושע י׳ י"ג), והתנה עם הכוכבים שילחמו עם סיסרא דכתיב הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳ כ׳). ביום החמישי ברא דגי הים ועוף השמים, התנה בעופות העורבים למיזן לאליהו בזמן שעצר השמים ולא היה מטר דכתיב ואת העורבים צויתי לכלכלך (ט״א י״ז ד׳) כבר צויתי מששת ימי בראשית, והתנה עם דגי הים לבלוע חד דג ליונה ולהשליכו ליבשה. ביום הששי ברא את האדם והתנה עמו דנפיק מיניה האשה שתתן מזון לאליהו, דכתיב הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך (מ״א י״ז ט'), הנה צויתי כבר מששת ימי בראשית. וכן כל דבר ודבר שיחדש בעולם הקב״ה צוה הדבר ההוא מששת ימי בראשית, אף הכא ויאמר ה׳ לדג, ויאמר מששת ימי בראשית.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

בראשית רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

שיר השירים רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

שיר השירים רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

מדרש אגדה

זמין למנויי פרימיום בלבד

עין יעקב

זמין למנויי פרימיום בלבד

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

זמין למנויי פרימיום בלבד

שמות רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

שמות רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

שמות רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד

שמות רבה

זמין למנויי פרימיום בלבד
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא