Dibur_hamatchil על שמות 14:27

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו. הרצון בזה לפי שלמעלה אמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. להשטין עליהם. וילך מאחריהם בכח הרחמים. לכן אמר שעכשיו וישב הים לפנות בקר לאיתנו ולתקפו הראשון. וחזרה מדת הדין למקומה. ומצרים בבלבול שכלם נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים. כי הם היו אצל שפת הים. וישובו המים ויכסו את הרכב. ואולי וינער ה' את מצרים. הם ההולכים לרגל המלאכה איש רגלי. אבל ההולכים על הרכב לא כסה אותם הים לפי שהסוסים והרכב היו צפים על פני המים. ועכשיו וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. ודעתי עוד בזה כמו שפירשתי כי וישב הים לפנות בקר לאיתנו ששב מדת הדין לתוקפו הראשון. באופן שבזעף הים ומדת הדין וינער ה' את מצרים בתוך הים וזעפו. ואח"כ וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לא נשאר עד אחד. ועוד נס אחר כי המצריים היו נטבעים מצד אחד. וישראל הלכו ביבשה בתוך הים מצד אחר. ובזה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. כי עד עכשיו לא היו נושעים. אבל היו בסכנה מיראת המצריים שיבואו אחריהם ויהרגום. או למעט ישיבום למצרים וישתעבדו בהם עבודת פרך. ובזה פתה והסית לעמו דכתיב ואת עמו לקח עמו. וזהו שאמרו הם בנבואת השירה אמר אויב ארדוף אשיג באחת משני פנים. או אשיבם למצרים ואשבע מהם. וזהו תמלאמו נפשי. או אריק חרבי ואהרגם. או יהיה תמלאמו נפשי כמו אכריתם ברצוני בחרבי. והוא כמו בלא יומו תמלא. וכן וזרעו יהיה מלא הגוים כורת הגוים. תורישמו ידי בירושה לאחוזת עולם. באופן שעד היום לא היו נושעים מכל וכל. ולכן אמר ויושע ה' ביום ההוא ולא קודם לכן. וזה הטעם בעצמו שלא אמרו שירה בצאתם ממצרים. כי ראוי היה ליוצאים מעבדות לחירות לשיר שירה מיד. ולתת הודאה למי שהוציאם משעבוד לגאולה. אבל לא היו יכולין לומר שירה לפי שלא היה להם שמחה שלימה. אבל עכשיו שראו אותם פגרים מתים כבר אבדו היראה. ושמחו בה' ובישועתו ואמרו שירה. וזהו אז ישיר משה ולא קודם לכן. ומה היא הישועה וירא ישראל את מצרים מת שפלטן הים על שפתו. כדאמרינן בפסחים על פסוק ואמת ה' לעולם הללויה. שרו של ים אמרו לפי שלא היה רוצה לפולטן ליבשה. לפי שאמר יש מלך שנותן מתנה לעבדו וחוזר ונוטלה ממנו. א"ל אני אתן לך בעבורם אחד ומחצה. בכאן היו שש מאות רכב. ובסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל. א"ל יש עבד שואל מרבו א"ל נחל קישון יהיה ערב בדבר. דכתיב נחל קדומים נחל קישון. מאי נחל קדומים שנעשה ערב מלקדמין ואז נחל קישון גרפם לים. ואז אמר שרו של ים ואמת ה' לעולם הללויה. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה. כי הכל הולך אחר החיתום. ובזה וייראו העם את ה'. אפי' אותם ערב רב והפושעים שנקראו העם האמינו בה' וייראו את ה'. ובמשה עבדו שהיו מרננין אחריו ואמרו מה זאת עשית לנו. ורמז בזה ג"כ שבזה האמינו המהרהרים אחרי ה' ואחרי משה במה שאמר להם התיצבו וראו. כי כנגד מה שאמרו בחסרון תקוה ובטחון המבלי אין קברים. אמר ויושע ה' ביום ההוא וכנגד מה שאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים. אמר וירא ישראל את מצרים מת. למלאת מה שאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכנגד מה שאמרו מה זאת עשית לנו כאילו הוא העושה. אמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'. ולא עשאו משה מדעתו. ולזה אמר וירא ישראל את היד הגדולה. כי מה ענין לכאן מה שעשה במצרים. אבל נראה בזה שאולי היה להם ספק באותות מצרים אם היו בחכמת משה או בשליחות השם. ועכשיו שראו מיתת המצריים בים. ראו בעין שכלם את היד הגדולה של מצרים שהיה מעשה ה' נורא מאד. וזהו אשר עשה ה'. ובזה וייראו העם ויאמינו בה'. שכל מה שנעשה במצרים היה בכח ידו של הקב"ה. ובמשה עבדו. שכל מה שעשה הוא על פי רבו ולא מדעתו. ולכן אחר שראה משה שני דברים מחודשים בישראל שקנו שני תשועות. תשועת הגוף ותשועת הנפש. תשועת הגוף אשר הצילם מיד רודפיהם ולהם רמה בים. תשועת נפשיית שקנו קנין האמונה בנפש ויראת ה' אוצרו. אשר על שתיהן תסוב התורה בכללה. העבודה והתורה. המדע והמעשה. וז"ש הכתוב תשועת עולמים עוה"ז ועוה"ב. סמך מיד אז ישיר משה ובני ישראל ולא קודם לכן:

ויט משה את ידו על הים התחיל הים עומד כנגדו אמר לו משה תקרע בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו. משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר הפנימית בא הלוקח להכנס בתוכו ולא הניחו השומר. אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו את הטבעת ולא קבל עליו עד שנהג המלך ובא כיון שנהג המלך ובא התחיל השומר לברוח. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך. כך בא משה ועמד על הים ואמר בשם הקב"ה ולא קבל עליו. הראהו את המטה ולא קבל עליו עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו. כיון שנגלה עליו הקב"ה בכבודו התחיל הים בורח שנאמר הים ראה וינוס. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשיו מה לך הים כי תנוס. אמר לו לא מפניך בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ:

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך וישובו על מצרים ויחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהן זדונם. שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדן. הם חשבו לאבד את בני במים אף אני לא אפרע מהן אלא במים. בור כרה ויחפרהו וגו' ישוב עמלו בראשו וגו' ואומר כורה שחת בה יפול ואומר חופר גומץ בו יפול מסיע אבנים יעצב בהם. וכן שלמה אמר מפרי פי איש ישבע נפשו וכן ישעיה אמר כעל גמולות כעל ישלם ואומר ומדותי פעולתם ראשונה. וכן ירמיה אמר גדול העצה ורב העליליה ואומר שלמו לה כפעלה. וכן אמר יתרו למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו. מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם הקב"ה שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. וישב הים לפנות בקר לאיתנו אמר ר' יונתן התנה הקב"ה תנאים עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו שהתנה הקב"ה עמו. וכתיב יקוו המים יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם: