Dibur_hamatchil על שמות 22:25

אם חבול תחבול, אמר הקב"ה אתה כמה חייב לי אתה חוטא לפני ואני ממתין לך ונפשך עולה אצלי בכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא חייבת ואני מחזיר לך את נפשך אף אתה אף על פי כן שהוא חייב לך עד בוא השמש תשיבנו לו:

אם חבול תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר תחבול מכל מקום. השב תשיב לו אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מנין תלמוד לומר השב תשיב מכל מקום. ותרי קראי למה לי חד לכסות יום וחד לכסות לילה. השב אפילו מאה פעמים משמע. תשיבם אין לי אלא לביתו לגנתו ולחורבתו מנין תלמוד לומר תשיבם מכל מקום. וכדרבי אלעזר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה שהתורה רבתה השבות הרבה. שלח אפילו מאה פעמים. תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין תלמוד לומר שלח תשלח מכל מקום. הוכח אפילו מאה פעמים משמע. תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר תוכיח מכל מקום. עזוב תעזוב אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תעזוב מכל מקום. הקם תקים אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנין תלמוד לומר תקים מכל מקום. למה לי למכתב בפריקה ולמה לי למכתב בטעינה. צריכא דאי כתב רחמנא פריקה משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס. אבל טעינה דליכא צער בעלי חיים אימא לא. ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא. ולר' שמעון דאמר זה וזה בחנם מאי איכא למימר. לרבי שמעון לא מסיימי קראי. למה לאשמועינן בהני תרתי למה לי לאשמועינן באבדה צריכא דאי אשמועינן בהני תרתי משום דאיכא צערא בדידהו וצערא במרייהו אבל אבדה דצערא דמרא איכא צערא דידה ליכא אימא לא. ואי אשמעינן אבדה משום דליתיה למרא בהדה אבל בהני תרתי דאית למרייהו בהדייהו אימא לא צריכא. מות יומת המכה אין לי אלא (מכה) [מיתה] הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה יכול להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת מכל מקום. הכה תכה אין לי אלא בהכאה הכתובה בו וכו' פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך לעניי עיר אחרת מנין תלמוד לומר פתוח תפתח מכל מקום. נתון תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מועטת מנין תלמוד לומר נתון תתן לו מכל מקום. העניק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו לא נתברך הבית בגללו מנין תלמוד לומר העניק תעניק מכל מקום. ולרבי אלעזר דאמר דברים ככתבן נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו מאי איכא למימר. דברה תורה כלשון בני אדם. העבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס דרחמנא אמר תן לו דרך הלואה. יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין תלמוד לומר תעביטנו מכל מקום. ולרבי שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו תעביטנו למה לי, דברה תורה כלשון בני אדם:

עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות לילה שניתן ליחבל ביום. השב תשיב לו את העבוט כבא השמש זה כסות יום שניתן ליחבל בלילה. תניא רבי אומר וכי מאחר שמחזירין למה ממשכנין מעיקרא שלא תבא שביעית ותשמטתו ואם מת לא נעשה מטלטלין לבניו: