הלכה על שמות 23:2

ובזה יתיישב הסוגיא שם, דאמר רבא ש"מ מדר' חייא תלת, ש"מ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, וש"מ רובא דאורייתא, וש"מ איתיה לדר' זירא כו', והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד, הדר ביה רבא מהאי, וכתבו תוס' שם ז"ל ש"מ רובא דאורייתא חשיב ליה רובא דליתיה קמן, דברובא דאיתיה קמן לא צריך, דקרא כתיב אחרי רבים להטות ע"ש ואיכא למידק דהיכי מוכח מדר' חייא רובא דליתיה קמן, כיון דדמי החדר מרובין מדמי עליה ודאי הו"ל רובא דאיתיה קמן.

בֵּית דִּין שֶׁנֶּחְלְקוּ מִקְצָתָם אוֹמְרִים זַכַּאי וּמִקְצָתָם אוֹמְרִים חַיָּב הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ב) "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וּבִשְׁאָר דִּינֵי אָסוּר וּמֻתָּר וְטָמֵא וְטָהוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת אִם נֶחְלְקוּ בָּזֶה הַחוֹטֵא אִם יֵהָרֵג אוֹ לֹא יֵהָרֵג. אִם הָיוּ הָרֹב מְזַכִּים זַכַּאי וְאִם הָיוּ הָרֹב מְחַיְּבִין אֵינוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיִּהְיוּ הַמְחַיְּבִין יֶתֶר עַל הַמְזַכִּים שְׁנַיִם. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעַל זֶה הִזְהִירָה תּוֹרָה וְאָמְרָה (שמות כג ב) "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת". כְּלוֹמַר אִם הָרֹב נוֹטִים לְרָעָה לַהֲרֹג לֹא תִּהְיֶה אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיִּטּוּ הַטָּיָה גְּדוֹלָה וְיוֹסִיפוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ב) "לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים קַבָּלָה הֵם:

אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג ב) "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן דַּי שֶׁאֶהֱיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁלְּפָנֶיךָ: