קבלה על שמות 23:2

תמיהות בחוק 'אחרי רבים להטות'
הנה הכתוב אומר (שמות כג, ב): "אחרי רבים להטות". זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד?!

אלא, כתיב ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. והא אתמר, דאסיר לאקדומי להו שלם לרשיעיא, וכיון דאסיר, היכי אשכחנא דדוד אמר האי קרא לנבל, אלא הא אוקמוה דלקב"ה קאמר, בגין לקשרא ליה לחי. וחשיב נבל דעליה קאמר.

לא תהיה אחרי רבים לרעות וגו', אחרי רבים להטות. אחרי רבים להטות, לית רבים פחות מג' ואי לית בית דין בג', לית להטות בתר דיניה. בית דין: שכינתא. בג': תלת חיון דמרכבתא דילה, ואיהי דין תורה דין אמת, עמודא דאמצעיתא. וכל דיין דלא דן דין אמת לאמתו, דא איהו כאילו אשליט סמא"ל בעלמא. ותשלך אמת ארצה, ואפיל שכינתא עמיה, ויקים גיהנם, בת זוגיה דסמא"ל, עם סמא"ל. באתר דדין אמת, יוקים שפת שקר. דין אמת, עמודא דאמצעיתא. שפת שקר גיהנם וסמא"ל.