Chasidut על שמות 23:2

ובזה יובן, ולא כ"ל המרבה בסחורה מחכים, ר"ל שיהיו כולם בבחינה זו אי אפשר, אבל המיעוט אפשר שגם בעת שהוא מרבה בסחורה בין אנשים מכל מקום הוא מחכים, שנקרא בתואר חכם על שהוא דבוק בחכמה עליונה. והוא על דרך ששמעתי הרבה עשו כרשב"י לכך ולא עלתה בידם וכו' (ברכות לה:), אבל המיעוט עלתה בידם. והכי נמי כך, שלא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג, ב), רק ראוי להיות מבני עליה המועטים, להיות מבחינה ב' הנ"ל דאפשר. ועל כל פנים תהיה מבחינה א' הנ"ל, במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, בהתבודדות במקום שאין אנשים אז תהי' כאיש, לדבק בו יתברך הנקרא איש מלחמה, והבן.

ויתפרש עוד על פי מ"ש בזהר ששאל ההוא מינא כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות (שמות כג ב), והא אנן נפישי מינייכו ואתם המעט מכל העמים (דברים ז ז), עיין שם התירוץ. והנה על פי זה יש לפרש הפסוקים (דברים ז יז) כי תאמר בלבבך (הרי מצוה הזאת ואכלת את כל העמים, אינה על פי משפטי התורה שהרי כתיב בה אחרי רבים להטות, והנה) רבים הגוים האלה ממני איכה אוכ"ל (מלשון לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב יז), ור"ל איך אני רשאי על פי משפטי התורה) להורישם, (לזה בא כמתרץ ולומר) (דברים ז יח) לא תירא מהם, (דהנה כל משפטי התורה כביכול מקיימם הש"י בעצמו כנודע מברכתינו אשר קדשנו במצותי"ו, היינו מצותי"ו נקראים שעושה אותן בעצמו כביכול, והוא קדשנו במצותיו שנלך בדרכיו ונעשה כמצותיו, ואם כן חל עלינו חובת עיון לעיין באיזה אופן מקיים הש"י המצות. והנה) זכור תזכור את אשר עשה י"י אלקיך לפרעה ולכ"ל מצרים (הגם שהיו רבים מכם, (ובזה יצדק תיבת ולכ"ל), שמע מינה שבזה הענין אין שייכות למצות אחרי רבי"ם להטות, כי קשר של רשעים אינו מן המנין, והמצווה המצוה אחרי רבים להטות, הוא המצוה שבכאן הוא להיפך, ומצאנו ראינו שכמו כן פעל ועשה הוא בעצמו ית' לפרעה ולכל מצרים, הרי זה דומה למצות שבת שצוה הש"י שלא לחללו, והוא אשר צוה לעשות מלאכה בהקרבת קדשים ובעסק פקוח נפש, על כן אין לך להרהר בזה כי משפטי י"י אמת צדקו יחדיו:

ונגד זה ונתתי גשמיכם בעתם, דכתבתי במקום אחר פירוש המשנה (אבות פ"ב מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. דפליגי (ברכות לה:) תנא קמא סבירא לי' הנהג דרך ארץ, ורבי שמעון בר יוחאי סבירא לי' והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח) כמשמעו, ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ומסיק הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם וכו', מכל מקום לא תהי' אחרי רבים לרעות (שמות כג ב), ותהי' מן המיעוט, ובטל רצונך - חרישה וזריעה, מפני רצונו יתברך - לעסוק בחכמה להשי"ת, וגבור ועשיר גם כן לא ישתמש לרצונך רק לרצונו יתברך. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, שיהי' מלאכתך נעשית על ידי אחרים, שלא יעשו [רצון] עצמם רק רצונך, מדה כנגד מדה וכו', והבן (זה לא כתבתי שם). וז"ש ונתתי גשמיכם בעתם, ר"ל הגשמיות שלכם חרישה וזריעה וקצירה וכיוצא, יהי' בעתם של אחרים, שהם יעשו מלאכתך.