תלמוד על שמות 23:2

בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹת אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרִין. מָאן אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנָא אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אֲתַא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי רִבִּי. חֲבֵירֶיךָ מְנַדִּין לְָךְ. נַסְתֵּיהּ נְפַק לֵיהּ לִבִרָא אֲמַר. חָרוּבִיתָא חָרוּבִיתָא. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶם אִתְעוֹקְרִין. וְלָא אִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי אִתְעוֹקְרִין. וְאִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן חוֹזְרִין. וְלָא חָֽזְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי חוֹזְרִין. וְחָֽזְרָת. כָּל־הָדֵין שְׁבָחָא וְלֵית הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִשֶּׁנִּיתְנָה לֹא נִיתְנָה אֶלָּא אַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃ [וְלֵית רִבִּי אֱלִעֶזֶר יָדַע שֶׁאַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃] לֹא הִקְפִּיד אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּֽׂרְפוּ טַהֲרוֹתָיו בְּפָנָיו. תַּמָּן תַּנִּינָן. חִיתְּכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְייָא לְחוּלְייָא, רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמִּין. זֶה תּנּוּרוֹ שֶׁלְחֲכִינָיי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָכַךְ גָּדוֹל נַעֲשֶׂה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל־מָקוֹם שֶׁהַֽיְתָה עֵינוֹ שֶׁלְרִבִּי לִיעֶזֶר מַבֶּטֶת הָיָה נִשֶׂרָף. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ חִיטָּה אַחַת חֶצְייָהּ נִשֶׂרָף וְחֶצְייָהּ לֹא נִשֶׂרָף. וְהָיוּ עֲמוּדֵי בֵית הַווַעַד מְרוֹפָפִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם חֲבֵרִים מִתְלַחֲמִים אַתֶּם מָה אִיכְפַּת לָכֶם. וְיָֽצָאָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה. הֲלָכָה כֶאֱלִיעֶזֶר בְּנִי. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִיא. רִבִּי קְרִיסְפִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי. אִם יֹאמַר לִי אָדָם. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי לִיעֶזֶר. שׁוֹנֶה אֲנִי כִדְבָרָיו. אֶלָּא דְתַנָּיָא מְחַלְּפִין. חַד זְמַן הֲוָה עֲבַר בַּשּׁוּקָא וַחֲמַת חָדָא אִיתָא סְחוֹתָה דְבֵייתָא וּטְלָקַת וְנָֽפְלָת גַּו רֵישֵׁיהּ. אָמַר. דּוֹמֶה שֶׁהַיּוֹם חֲבֵירַיי מְקָֽרְבִין אוֹתִי. דִּכְתִיב מֵאַשְׁפּוֹת יָ֘רִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃

וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות

ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאהיה עמהם לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים