מדרש על שמות 12:22

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָלָיו לְגָאֳלָם לְמַעַן שְׁמוֹ בַּעֲבוּר הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם הָאָבוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ב, כד): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, וְכָךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ, ט): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אֱלֹהִים, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁרָאָה שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהַמְרוֹת עַל יַם סוּף, דִּכְתִיב (תהלים קו, ז): וַיַּמְּרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. וַיֵּדַע אֱלֹהִים, יָדַע שֶׁהֵן עֲתִידִין לוֹמַר (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, רָאָה שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וַיֵּדַע אֱלֹהִים, שֶׁעֲתִידִים לְהַקְדִּים נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע. וְרַבָּנָן אָמְרֵי וַיַּרְא אֱלֹהִים, שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה הַבֵּינוֹנִים, וְגַם הָרְשָׁעִים הִרְהֲרוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב (שיר השירים ב, יג): הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ. וַיֵּדַע אֱלֹהִים, שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, וְזֶה מְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְזֶה מְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה, לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם אִלְמָלֵא זְכוּת הָאָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עֲלֵיהֶן עַל הָעֵגֶל שֶׁהָיוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות יב, כב): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, כְּנֶגֶד שֶׁהִשְׁפִּילוּ עַצְמָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כָּאֵזוֹב. (שמות יב, כב): וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל, דִּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה (שמות כד, ח): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם, וּכְתִיב (שמות יב, כב): וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף, שֶׁאַבְרָהָם גָּדוֹל בַּגֵּרִים, וּכְשֵׁם שֶׁהַמַּשְׁקוֹף גָּבוֹהַּ כָּךְ הָיָה גָּדוֹל שֶׁבָּאָבוֹת. (שמות יב, כב): וְאֶל שְׁתֵּי הַמְזוּזֹת, בִּזְכוּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבִּזְכוּת כָּל אֵלּוּ יָצָאוּ. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא אֱלֹהִים, פְּרִישׁוּת שֶׁבֵּינֵיהֶם. וַיֵּדַע אֱלֹהִים, יָדַע שֶׁקָּרַב הַזְּמַן שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, וְנִגְלָה עַל משֶׁה לְהוֹדִיעוֹ כְּשֶׁהָיָה רוֹעֶה:

[א] "ולקחתם לכם"-- ר' יהודה אומר נאמר כאן 'לקיחה' ונאמר להלן (שמות יב, כא) 'לקיחה'. מה 'לקיחה' האמורה להלן אגודה, אף כאן-- אגודה. וחכמים אומרים אף על פי שאינו אגוד-- כשר.

רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי זְעֵירָא אֲמַר חוֹרֵי, מַה תַּפּוּחַ זֶה נִצּוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר תַּרְתֵּי, מַה הַתַּפּוּחַ זֶה אֵינוֹ גוֹמֵר פֵּרוֹתָיו אֶלָּא בְּסִיוָן, כָּךְ לֹא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל רֵיחַ טוֹב אֶלָּא בְּסִיוָן. רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר חוֹרֵי, מַה הַתַּפּוּחַ זֶה מִשָּׁעָה שֶׁמּוֹצִיא נִצּוֹ וְעַד שֶׁגּוֹמֵר פֵּרוֹתָיו חֲמִישִׁים יוֹם, כָּךְ מִשָּׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה חֲמִישִׁים יוֹם. וְאֵימָתַי קִבְּלוּ אוֹתָהּ (שמות יט, א): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר תַּרְתֵּי, מַה תַּפּוּחַ זֶה אַתְּ נוֹתֵן בּוֹ אִיסָר וְאַתְּ מֵרִיחַ בּוֹ כַּמָּה רֵיחוֹת, כָּךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אִם מְבַקְשִׁין אַתֶּם לְהִגָּאֵל בְּדָבָר קַל אַתֶּם נִגְאָלִין. לְאֶחָד שֶׁלָּקָה בְּרַגְלָיו וְחָזַר עַל כָּל הָרוֹפְאִים לְהִתְרַפְּאוֹת וְלֹא נִתְרַפֵּא וּבָא אֶחָד וְאָמַר לוֹ אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדָבָר קַל אַתָּה מִתְרַפֵּא, טְפֹל לְךָ גֶּלְלֵי בְּהֵמָה. כָּךְ אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אִם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהִגָּאֵל בְּדָבָר קַל אַתֶּם נִגְאָלִין, (שמות יב, כב): וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם, אָמְרוּ לוֹ משֶׁה רַבֵּינוּ הָדָא מֵיסַרְתָּא דְאֵזוֹבָא בְּכַמָּה הִיא טָבָא בְּאַרְבְּעָא מִינֵי אוֹ בַּחַמְשָׁא מִינֵי, אֲמַר לוֹן אֲפִלּוּ בְּחַד וְהִיא גָרְמָה לְכוֹן לִירַשׁ בִּזַּת מִצְרַיִם וּבִזַּת הַיָּם וּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג, וּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, לוּלָב שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל אָדָם בְּכַמָּה דָּמִים וְיֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִצְווֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.