מראה יחזקאל על התורה
אבל הענין הוא דצריך להבין שהתורה הזהירה בכמה מקומות על חיוב נתינת הצדקה בכמה לאוין וכמה מ"ע מה שלא עשה כן בשאר מצות עשה או ל"ת, אבל האמת שבודאי השכל נותן אחרי שכל ישראל אחים ורעים בני אב אחד ומחוייבים לרחם על עניים ובזה מעוררים רחמים למעלה כמ"ש (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך כו', רק שהיצה"ר הוא מסמא את העיניים ומקשה ומאטים הלב ומקשה העורף וכמ"ש (בראשית יז יג) המול ימול וכו' ומקנת כספך, שגם על הממון יש ערלה, וכ"ז הוא בשאר ימות השנה שיש שליטה להיצה"ר, משא"כ גבי פסח שמבערין שאור שבעיסה ומשהו חמץ דקאי על היצה"ר א"כ ממילא יוצא הפנימיות ואדרבה יש שמחה לאדם שיש מי שיוכל לזכות את עצמו, כמ"ש בזוה"ק [ח"א ק"ד ע"א] דורונא משדר ליה וע"כ לא הוצרך להזהיר על זה, כי לא דברה תורה במתים, אמנם מחברי שו"ע ראו כי לא אכשר דרי ע"כ הוצרכו להזהיר על הצדקה, שבאמת יש חיוב גדול בפרט בזמן הזה עת גאולה וכמ"ש (ישעיה א כז) ושביה בצדקה שבזכות הצדקה עתידין ליגאול.
אגרא דכלה
במדרש (ב"ר פמ"ט ב') דרש הפסוק (תהלים כה יד) סוד י"י ליריאיו ובריתו להודיעם, על מצות מילה. וזה לשון המדרש א"ל הקב"ה לאברהם דיו לעבד שיהא כרבו, אמר לפניו ומי ימול אותי, אמר אתה בעצמך, מיד נטל אברהם סכין והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך, והיה מתיירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז בו והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט ח) וכו', וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וכרות עמו, מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו, עכ"ל. המדרש הזה אומר דרשוני וחיו אין מן הצורך להאריך בדקדוקים כי אין לו גיזרה כלל, ואינו מובן מאי בעי בזה וכוונת השאלה ותשובה, ולבאר כל זה לפי קט שכלי, נקדים דברי המדרש (תנחומא תזריע סי' ה') שאל טורנוסרופס הרשע את רבן גמליאל איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם. א"ל של בשר ודם. א"ל ראית שמים וארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם, א"ל רבן גמליאל לא תאמר לי במה שלמעלה מן הבריות, אלא אמור דברים שהם מצויים אל בני אדם, א"ל למה אתם מולים, א"ל הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשי בני אדם המה נאים משל הקב"ה, הביא לו רבן גמליאל שבלים וגלוסקאות וכו'. הנה תוכן התשובה, שהטבע כך נברא בלי תיקון והאדם יתקננו. והנה אעיקרא דדינא פירכא למה פעל ועשה כן הבורא כל ולא ברא הכל בתיקון גמור: אך מובן הדבר בסוד ד' ליריאיו שהש"י ברא עולמות ומחריבן (ב"ר פ"ג ז'), (כאשר ידעת מסוד ז' מלכי אדום, שהיו העולמות מתחילה בסוד היראה ונחרבו, וניתקנו בסוד הקוין כביכול בציור בחינת אדם ובסוד האהבה מובן למשכילים). והנה כבר כתבנו במקום אחר שעל ידי זה נתהווה בעולם סוד היראה וסוד האהבה, ובזה תבין תיקון הזדונות לעשותן כזכיות על ידי תשובה מאהבה (יומא פ"ו ע"ב). והנה מזה נתהווה שכל הדברים הטבעיים שבעולם העשיה נבראים מבלי תיקון עד יתקננו סוד האדם המתוקן, וזה כל עבודת האדם בעולם הזה להביא כל הדברים לידי תיקון על ידי מעשיו, ועל ידי זה יהיה שכר ועונש. ובזה יובן הפסוק סוד י"י ליראיו, סוד י"י מה שהיה בונה עולמות ומחריבן, מובן ליריאיו כי כן היו העולמות תחילה בסוד היראה, ונתקנו בסוד האהבה וכנ"ל והבן, ועל ידי זה ובריתי להודיעם גם סוד הברית כריתת הערלה גם כן נודע ליראים, שהוא מסוד זה שנברא האדם מבלי תיקון, עד יתוקן על ידי סוד האדם המתוקן. וזה סוד "המול "ימול (בראשית יז יג), המל ימול (מנחות מ"ב ע"א), מי שהוא מהול ומתוקן הוא ימול, מה שאין כן מי שאינו מהול הבלתי מתוקן. ובזה תבין א"ל הקב"ה לאברהם (להודיעו סוד המילה, האיך יהיה זה שיבא האדם אחרי המלך מלכי המלכים לתקן את אשר כבר עשהו), דיו לעבד שיהא כרבו, רצ"ל שגם הש"י כביכול ברא עולמות והחריבן, שהיה מקודם בלי תיקון כדי שיהיה עולם הבחירה ונסיון ויתהווה בחינת היראה כנודע, על כן גם האדם נברא בלתי מתוקן, עד יתוקן על ידי האדם המתוקן. והנה כאשר שמע אברהם שזה הוא הסוד, הבין היטב שצורך התיקון הזה על ידי האדם המתוקן, והנה אין אדם מהול בארץ לעשות התיקון, והשיב לו השי"ת אתה בעצמך, שאתה נחשב כמתוקן בחושבך לעשות פעולת התיקון, וז"ש גם כן מיד נטל אברהם סכין וכו' והיה מתיירא וכו', בזה הודיע לנו איכות בריאת היראה שהיו העולמות קודם התיקון, מה עשה הקב"ה וכו', והבן מאד הדברים הגדולים ויונעם לנפשך כי אי אפשר לפרשם היטב רק מפה לאזן:
אגרא דכלה
"מאן "דהוא "גזיר יגזור. דריש כרז"ל (מנחות מ"ב ע"א) המול ימול (בראשית יז יג), מלשון המל ימול, ר"ל מי שהוא מהול, הוא יהיה מוהל, לאפוקי אשה וערל וגוי: