משך חכמה
המול ימול ביתך ומקנת כספיך והיתה בריתי בבשרכם כו'. בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז) דריש דעו"ג פסול למול וכן מומר לערלות ועיין ירושלמי שבת פרק ר"א דמילה ומדרש רבה ור' יהודה מכשיר מילת עו"ג דלא דריש הך קרא. ונראה לדעתי כי יש בזה ענין גדול, דהגמרא בשבת פרק ר"א קל"ה דריש דכבר כתיבא ובן שמונת ימים ימול לכם כ"ז לדרותיכם יליד בית ומקנת כסף, ולמה חזר וכתבו כאן היינו דיש יליד בית ומקנת כסף שנימול לאחד ושם קאמר דאם לקח שפחה ועוברה וילדה אם הטבילה קודם לידה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה ואם הטבילה אחר לידה זהו שנימול לאחד, וכן ביליד בית כשקנה שפחה ונתעברה אצלו ג"כ עיין שם לת"ק כדאית ליה ולר' חמא כדאית ליה בלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה, א"כ הא דנימול ליום אחד מקנת כסף ויליד בית מיירי שנולד כשהשפחה לא טבלה וא"כ להיותו נכנס בכלל יהדות צריך טבילה ומילה דקיי"ל דגר צריך טבילה ומילה ולר"י במילה לחודא כן הוא וכ"ז שלא טבל ומל אינו עבד ישראל רק נכרי לכל דבר, ואף אם בדיעבד מל שלא בפני שלשה אינו גר לשיטת הרי"ף ורמב"ם דאסור בבת ישראל דמשפט כתיב בו ולכן בענין המול ימול, דוקא מי שצריך להכנס לברית במילתו בעי שיהיו המוהלים כשרים לדון ובודאי נכרי ואשה פסילי ואף אם מהלו עו"ג בפני ישראל שלשה מומחין ג"כ מסתפקנא, דר' יהודה בעי שתהא המל גופיה ישראל היכי שמכניסו לבריתו של א"א מטעמים שאבאר, דר' יהודא סבר דכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גריזים, א"ל ר' יוסי היכן מצאנו מילה שצריכה לשמה ור"י סבר שצריכה לשמה דמפיק מל"ד המול יעו"ש, והקשו רבותינו בתוס' דא"כ אמאי כשר ע"י עו"ג הא אדעתא דנפשיה עביד ותירצו דסתמא לשמה קאי יעו"ש באורך גדול, וזה תינח בישראל שבן ברית הוא, והמילה הוא רק מצוה פרטית, אבל לא בעו"ג שנכנס ע"י זה לברית ודאי לאו סתמא לשמה קאי, ובעינן שיהא המל ישראל וגדול שמכוון לשמה ובקטן ע"י אחרים עומדים ע"ג צ"ב, ותליא בשיטות עמוקות בגיטין פרק המביא דף כ"ג ואכ"מ ולכן כתב קרא המל ימול יליד ביתך ומקנת כספך דמיירי באופן שאינו נימול לשמונה וע"כ שלא טבלה אמו קודם שנולד והוי עו"ג גמור, ולכן למילתו בעי לשמה ובעינן שיהיה המל מהול ולא עו"ג ומומר דאינם מכוונים לשמים ובפרט שצריך שיהיו שלשה שראוים לדון, וזה נכון בס"ד.